Yuval Glik
May 18, 1969 - May 5th, 1991
סרן יובל גליק, בן רחל וראובן. נולד ביום א' בסיוון תשכ"ט (18.5.1969) בקרית גת להורים יוצאי קיבוץ נחשולים, מראשוני העיר. למד בבית-הספר היסודי 'שפרינצק' בקרית-גת. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'רוגוזין' שבמקום במגמה העיונית-אלקטרונית
מילדותו התגלה יובל בייחודו. הוא לא רצה לשמוע סיפורי שינה מקובלים, כגון כיפה אדומה או שירי ילדים. אביו היה מזין אותו בסיפורים על מחזור הדם, המוח הכוכבים וכדור הארץ. אביו עוד הספיק לחגוג עימו את יום הולדתו התשיעי, אחרי-כן חש ברע ונפטר באופן פתאומי. יובל לא דיבר על יתמותו עם אחרים, ואמו השתדלה לגדלו באופן שאינו יוצא דופן, אך יחד עם זאת השקיעה מחשבה רבה בגידולו. היו ליובל תחומי התעניינות שהתחלפו מדי פעם: מכיתה ג' התחיל אצלו תחביב הטיולים ואוסף האבנים. עוד היה לו אוסף נדיר של תקליטים וקלטות. הוא התמצא במוסיקה, מקלסית ועד רוק כבד. הוא התעניין במדע בדיוני ובצלילה. מורתו סגנית מנהלת בית-הספר 'רוגוזין', יעל פסח, מתארת אותו: "יובל היה משהו מיוחד במינו. הוא היה חבר טוב, תלמיד טוב. יושב-ראש מועצת התלמידים כבר בכיתה י"א, מדריך במגן-דוד-אדום בהתנדבות, פעיל ומדריך בחוג לסיירות וידיעת הארץ, טייל בלב ונפש. ילד שכולם אהבו". "כל השנים הרבה יובל לצלם. ילדות בדואיות, נופי בראשית בדרום הארץ, שקיעות, הכול צולם בעין אוהבת ורגישה
חדרו של יובל היה בית ועד קבוע לחבריו. כך הם כתבו עליו בספר המחזור בבית-הספר התיכון: "תמים הוא למראה וטייס לעתיד, מקווה הוא שיהיה סוחר ממולח. מפיל כל אחד בפח, אך בסך-הכול הוא בחור די מוצלח". אכן, מאז היותו ילד הודיע יובל שהוא רוצה להיות טייס ואמנם זכה להגשים את משאלתו, לפני שגויס לצה"ל עוד הספיק לטייל בארצות-הברית מחוף אל חוף במשך כחצי שנהֿ
יובל גויס לצה"ל בראשית פברואר 1988 והתנדב לחיל-האוויר. הוא סיים בהצלחה את קורס-הטיס כטייס קרב. בהערכות מפקדיו, המצויות בתיקו האישי, נאמר: "קצין טוב מאוד. מפעיל את ראשו. נכנס לדברים חדשים ללא חשש ומבצע היטב. בזמנו החופשי התנדב לחנוך נער מערד. בולט לטובה כאדם, כקצין וכממלא תפקיד לאורך כל דרכו"
ביום כ"א באייר תשנ"א (5.5.1991) נפל יובל בעת מילוי תפקידו בצפון הארץ והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-גת. השאיר אחריו אם ושתי אחיות - רותי ורוני. הוא הועלה לדרגת סרן לאחר המוות. כן קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע
בדברי הספד על קברו אמר מפקדו: "אתמול פגשנו אותך, יובל, מחייך כרגיל ומוכן לקחת משימות נוספות על כתפיך הרחבות. יובל, דווקא אתה, שהיית הסמן הימני שבחבורה, בכל חבורה - בכיתה, בטייסת ובקבוצה, אתה שהיית דמות שכולנו, ותיקים כצעירים, ניסינו לדמות לה, דווקא אתה נלקחת מאיתנו לקראת אביבך העשרים-ושניים. אמש שפכה לנו רחל אמך מעט אור על אותו קשר עתיק ומיוחד שיש לך עם אבני היסוד של חיל-האוויר - ג'ו אלון. ג'ו אלון הראה לנו את הדרך והיה מפקדו הראשון של בסיסנו - חצרים. בן דודו של ג'ו אלון היה אביך, ראובן, שממנו התייתמת לפני כשלוש-עשרה שנים. אביך, שהיה לך חבר ומחנך, ממנו למדת את אהבת הארץ והאנשים, השאירך לבדך עם רחל אמך. שניכם המשכתם דרך מופלאה זו, ואילו אתה בצניעותך הרבה הסתרת מאיתנו קשר מופלא זה"
I'm a paragraph. Click here to add your own text and edit me. It's easy.
Captain Yuval Glick, son of Rachel and Reuven, was born on May 18,
1969 in Kiryat Gat to parents from Kibbutz Nachsholim, of the city first
residents. He attended the "Shprinzak" elementary school in Kiryat Gat.
Later, he graduated Rogozin high school with a theoritcal-electronics
major.
From childhood, Yuval was recognized as unique. He didn't want to
hear the usual bed-time stories, such as "Little Red Riding Hood", nor
children songs. His father used to "nourish" him with stories about the
blood circulation, the brain, and the universe. His father still succeeded
to celebrate his 9 th birthday, then felt ill and died unexpectedly. Yuval did
not share his feelings about being an orphan, and his mother tried to
raise him with no special behavior, nevertheless invested much thought
in his upbringing. Yuval had many areas of interest, which changed at
times: since 3 rd grade he acquired the hobby of hiking and stone
collecting. He also had a rare collection of records and tapes. He was
knowledgeable in music, ranging from classical to heavy rock. He was
interested in science fiction as well as diving. His teacher, the Rogozin
high school deputy director Yael Pesach, describes him: "Yuval was
really unique. He was a good friend, a good student, the chairman of
the student council already in 11 th grade, volunteer instructor at the Red
Magen David, and a whole-heartedly active instructor in an across-the-
country hiking group. He was a child everyone loved." He
photographed a lot for years. A Beduin childhood, ancient landscapes in
the south of the country, sun downs – everything was photographed with
a sensitive and loving eye.
Yuval's room was a permanent meeting place for his friends. This is
what they wrote about him in the high school's year book: "He has an
innocent look, the future of a pilot, and hopes to be a shrewd merchant.
He tricks everyone, but all-in- all a pretty successful guy". Indeed, since
childhood Yuval announced he wish to be a pilot, and in fact realized this
before being recruited to the IDF. He managed to tour the U.S. from
coast to coast for half a year.
Yuval was recruited at the beginning of February 1988, and volunteered
for the air force. He successfully finished the course as a fighter pilot.
His commanders' assessments in his personal files say: "A very good
officer. Uses his head. Dives into new actions without hesitation and
executes them well. On his free time, he volunteered to initiate youths
from Arad. Stands out as a person, an officer, and always takes a role
all along his path.
On May 5, 1991 Yuval fell on duty at the northern part of the country,
and was brought to rest at the military cemetery in Kiryat-Gat. He left
behind a mother and two sisters – Ruti and Roni. After his death, his
rank was raised to Captain. He also received a certificate of respect and
honor for his permanent service.
In the eulogy at his grave, his commander said: "Yesterday we met you,
Yuval, smiling as usual and ready to take upon your broad shoulders
additional tasks. Yuval, you of all people, who was the guy to follow in
the group, any group – the classroom, squadron, and the group, you –
who was a model for all of us, young and old, whom we tried to be like –
of all people, you were taken from us towards your 22 nd spring. Last
evening, your mother Rachel enlightened us a bit about that old and
special bond with the foundation stones of the air force – Joe Alon. Joe
Alon showed us the way, and was the first commander of our base –
Hatzerim. Joe Alon's cousin was your father, Reuven, from whom you
were orphaned about 13 years ago. Your father, who was a friend and
an educator for you, from whom you learned the love for people and
country, left you with your mother Rachel alone. Both of you continued
on this wondrous path; but you, with your great modesty, hid this
beautiful path from us.